Mehapes Et Hahofesh - מחפש את החופש Ziv Fleisher - זיו פליישר

הגעתי לבית ספר יסודי ולא מצאתי את עצמי
והלבד שלי הפך כבר לשגרה
לא היה לי שום חבר, ות'אמת? זה לא היה חסר
חשבתי בזמנו שאני לא צריך חבר'ה
בית ספר בשבילי היה - נטו לימודים
לא חברים, לא דיבורים - הגעתי רק לשיעורים
זה דפוק, בדוק ביסודי בזבזתי 6 שנים
בסוף יצאתי רק עם שאלות, אחינו לך תבין
אומרים שזה חשוב, כנראה שיש סיבה
עליתי לחטיבה שנחשבה ממש טובה
אבל היא לא הייתה כזאת כי לפעמים הכל חרטא
אם כבר זה מה שבחרת, אז תאכל מה שבישלת
אני מודה כבר התרגלתי לבדידות
אבל מיציתי ת'לבד כי זה התחיל לשעמם אותי
ניסיתי לדבר עם איזה מישהו בכיתה
אבל במקום זה רק עמדתי במקום וזה בלבל אותי

בשביל עתיד ורוד, שמים אותי במסגרות
אבל כל יום מחפש ת'חופש
כל יום מחפש ת'חופש
ומחפש רק לעלות
גם אם לא תמיד הכל ורוד
כל יום מחפש את החופש
שנים אבל עדיין בתוך זה (כל יום, כל יום)

אני מנסה להסתדר, ושוב, לא הצלחתי
למצוא חיבור עם אף אחד, אולי כי לא נפתחתי
לוקח את הזמן ושום דבר כבר לא דחוף..
אני לא מבין כבר מי אני בתוך כל הטירוף הזה
כן.. והכי קל זה לברוח
פתאום גם כשהתקרבו אליי זה לא הרגיש לי נוח
זה אבסורד, כל כך רציתי משהו ובסוף
כשהוא הגיע אז ברחתי והחלטתי לעזוב
מערבולות בתוך הראש, הרגשתי בצונאמי
לא מצאתי ת'נתיב, רציתי לשחרר לתמיד
רצף של מקרים בזמן שכולם מדברים
מחפש את המקום, אני תקוע בין דברים
אופי לא קל לשנות, זה לא כמו הוקוס פוקוס
שוחה בים של החלטות עם ראש שלא תמיד בפוקוס
חי עם חרדה שלא רואים בחוץ
מזל שאח שלי כפיר לימד אותי, לא להפסיק לרוץ